אתה חוזר לעבודה. הפעם אתה רוצה להתקדם בלי להישחק.

במשך שנים ייעלת הכול: השכמה בחמש, רשימות של שלושים שורות, יעדים רבעוניים במספרים. זה עבד, עד שנאלצת לעצור. עכשיו אתה חוזר, ומפחד משני דברים בבת אחת: לא להשיג כלום, או ליפול שוב לעומס יתר.

הכלים שבהם השתמשת הכירו כיוון אחד: עוד. עוד משימות, עוד רצפים, עוד אתגרים. אף אחד מהם לא ידע להאט.

שלושה יעדים להתחלה, לא חמישה עשר. יום שנגמר כשרשימת היום נגמרת. וזכות לחזור צעד אחורה בכל רגע.